אחת התופעות שאני נתקלת בהם ביומיום ובקליניקה שלי היא
ההישארות שלנו והיהצמדות שלנו לעבר. אנחנו חיים בצל העבר (תרתי משמע).
כשאנחנו חיים את העבר שלנו, אנחנו מפספים את ההווה ולפיכך גם את העתיד.
העבר מכיל זיכרונות מארועים וחוויות הן טובים והן פחות טובים.
בדרך כלל החוויות החיוביות יצרו אצלנו "טעם של עוד" או מוטיבציה להמשיך בכיוון או בדרך הזו.
כלומר, אם קיבלנו משוב חיובי או תחושה חיובית מארוע כלשהו, אנחנו נרצה להרגיש זאת שוב.
לחוות שוב את החיזוקים שקיבלנו או את ההצלחה שלנו.
לעומת זאת זכרונות וחוויות שליליים או קשים, ייצרו אצלנו בדרך כלל מחסומים.
המחסומים יכולים להיות אמונות מגבילות, פחדים, דפוסי התנהגות מעכבים
או רגשות קשים (כמו פיספוס, אשמה, כעס ועוד), שחוסמים אותנו בהתנהלות היומיומית
ומעכבים אותנו מלהשיג דברים ומלהתנהל ממקום של ביטחון ואמונה בעצמנו.
לדוגמא: ייתכן שפרידה ממערכת יחסים שבה חווינו פגיעה מהצד השני,
תגרום לנו ליצור חומה רגשית, כך שנפחד להכנס לזוגיות חדשה שמא ניפגע שוב.
ייתכן שחוויה שבה הרגשנו שלא מקבלים אותנו (דחיה), תגרום לנו ליצור דרך התנהלות
שאנחנו מרצים כל הזמן את הסביבה כדי להיות נאהבים ומקובלים.
באחד הסשנים הטיפוליים שהיו לי לאחרונה עם קולגה, אשת עסקים,
היא סיפרה לי שהיא חווה תחושה של חוסר מוטיבציה לנהל את העסק וליזום דברים,
שהיא מגיבה בעצבנות אל הילדים שלה, והיא לא מצליחה להבין מה הסיבה לכך.
מהשיחה שלנו התברר שהיא החליטה להעביר את העסק שלה לבית,
כדי להיות נוכחת יותר וזמינה יותר לילדים שלה. אבל למרות שהדבר נעשה מרצונה החופשי
ומתוך הבנה שסדרי העדיפות שלה הם קודם גידול הילדים,
ההשפעה על מצב הרוח והמוטיבציה שלה היתה קשה.
הסתבר שבילדותה הוא הרגישה תמיד מחסור בבית ושמעה הרבה את המילה "לא" ו"אין"
ולכן היא החליטה שהיא תעשה הכל כדי להתעשר. אבל עכשיו, כשהיא מנהלת את העסק מהבית,
היא מפחדת שמא חלום ההתעשרות שלה לא יקרה יותר.
שאלתי אותה מה חשוב לה יותר:
להיות עשירה עכשיו או לראות את הילדים שלה גדלים ולהיות נוכחת בזמן הזה איתם?
בהתחלה היא אמרה לי שהיא מעדיפה להיות עשירה, אבל כשהיא הבינה שהילדים שלה יגדלו
עם אמא עצבנית בבית, היא שינתה את דעתה ואמרה לי שהיא מבינה שהשאיפה שלה לגדל משפחה
עם ילדים שגדלים בהרגשת ביטחון ובבית רגוע – גדולה יותר.
היא הבינה גם, שעצם העובדה שהיא חיה בפחד מהעבר, פחד להגיד לילדים שלה "לא"
שמא יחוו תחושת חוסר, פוגעת בה גם בהווה.
הפחד הזה חסם לה את המוטיבציה ליצור ולהתקדם בעסק.
הוא גם חסם אותה בגלל המחשבה הבלתי פוסקת שלה על מה יקרה בעתיד.
וזאת במקום להתמקד בהצלחות שלה בהווה ובתחושת הסיפוק על כך שהיא מצליחה
לשלב עסק עם גידול משפחה, גם אם היא לא תהיה עשירה מאוד בשנים הקרובות.
כשאנחנו חיים בצילו של העבר, מרגישים אשמה, פחד או פיספוס על משהו שקרה לנו,
אנחנו ממשיכים את העבר לתוך העתיד שלנו,
ולכן קיים סיכוי גדול שגם נשחזר שוב את העבר.
וכשאנחנו חיים רק במחשבה על מה שיקרה בעתיד, אנחנו למעשה מפספסים את ההווה.
כלומר אנחנו מפספסים את החיים עצמם, כי ההווה הוא זה שבונה את העתיד שלנו.
לכן, אם נבין שכל רגע ורגע בהווה יוצר לנו את העתיד,
נבין שכדאי לנו להתמקד במה שמתרחש כאן ועכשיו.
אז נוכל גם לראות את ההישגים שקורים לנו כבר עכשיו,
ונלמד לראות את החוויות והניסים שקורים לנו כל יום.
כל זה לא אומר שאנחנו לא צריכים לחשוב על העתיד, או להחזיק מטרות וחזון עתידי.
נהפוך הוא, כדאי ומומלץ לנו לכוון למטרות ולהישגים, ולפעול.
אבל חשוב שנדע להתבונן ולזהות את מה שקורה לנו כבר עכשיו, את ההישגים שלנו – בהווה.
לשם כך, אני ממליצה שניצור לנו הרגל,
ובסוף כל יום נשב ונכתוב את הדברים הטובים שקרו לנו היום,
ואת מה שהגשמנו או הישגנו היום – ונודה עליהם !
בעצם זה שנודה עליהם אנחנו מכירים במה שקרה, בהישגים שלנו (גם אם הם קטנים מאוד)
ובמה שיש לנו כבר עכשיו.
חשוב שנזכור שכל הישג קטן מתחבר ויוצר בסופו של דבר הישג גדול,
שכל צעד וצעד בדרך שאנחנו עושים מתחברים לשביל שלם
וכל רגע ורגע בהווה יוצר את העתיד.
אשמח לשיתוף ממך מה קרה לך בעקבות התרגיל הזה.
באהבה,
אירית
כתיבת תגובה