איפה נמצא את האושר שלנו?

בסדנא שהעברתי אתמול התפתחה שיחה על הגיל שלנו ומשמעותו.
שני הצעירים שבחבורה, בתחילת שנות העשרים לחייהם,
התלוננו על הגיל (כן, דוקא הצעירים שבינינו).
האחד ציין שהוא ממש פוחד להזדקן, ושהוא חייב להספיק דברים לפני שזה יקרה,
השניה אמרה שהיא היתה רוצה עוד כמה שנים לגיל שלה,
שהיא מרגישה שאז יהיה לה כבר יותר ניסיון וידע ושהיא תוכל להגשים את הייעוד שלה. 

השיחה הזאת הזכירה לי תקופות שונות וגילאים שונים בחיי.
בתקופת בית הספר, גם היסודי וגם התיכון, רציתי שהזמן יעבור מהר,
שכבר אגדל ואגשים את עצמי בעולם. תמיד רציתי להיות קדימה בזמן.
ובתקופת הצבא, למרות השירות הנהדר שהיה לי,
רציתי כבר לסיים ולדעת מה אני רוצה להגשים בחיים, בעולם, בחוץ.

לעומת זאת, לקראת שנות ה-30 לחיי, הרגשתי הפוך.
פתאום נלחצתי שעוברת עוד שנה ועוד אחת,
ואני עדין לא יודעת "מה אעשה כשאהיה גדולה". הרגשתי כמו במירוץ בזמן,
השנים עוברות ולמרות העשייה, אני לא באמת מגשימה את עצמי.
בגיל 27, עברתי ארוע מכונן בחיי, לאחר שהתגלה אצלי גידול ממאיר בבלוטת התריס.
הרופאים הבהירו לי שקיבלתי את חיי במתנה בזכות דרך הנס בה התגלה הגידול.
מאותו רגע, הייתי אסירת תודה על כל יום בחיים והחלטתי לחיות כך,
אבל מה לעשות שנסחפתי שוב לעוד שנים של סחרור וטירוף, 
שבהם כמו כולנו קיטרתי על הלחץ, על שאני לא מרוצה, על העייפות, חוסר הזמן ועוד.
עד שהתעוררתי והבנתי שאני פשוט לא חיה את החיים האמיתיים שלי.
ודי, לא עוד!

ולמה אני מספרת את זה? – כי היום חל יום הולדתי.
ולפני קצת יותר משנה, מספר חודשים לפני יום הולדת ה-40 שלי,
החלה תקופה שונה לחלוטין בחיי, בעקבות צעד משמעותי ושינוי שעשיתי,
תקופה של הגשמה אמיתית, של עשיה, שהביאה איתה סיפוק ואושר רב.

היום אני מבינה באמת (פעם רק חשבתי שאני מבינה את זה), שלגיל אין משמעות,
אלא לעשיה שלנו ולתפיסה שלנו את החיים ואת היום-יום.
תמיד הרגשתי ונראיתי צעירה בהרבה מגילי,
אבל הייתי במרוץ, חייתי עם פחדים, עם תיסכול ובילבול, עם חוסר שביעות רצון מחיי,
ולא הערכתי את הרגע ואת מה שיש – כאן ועכשיו.

היום אני יודעת וחווה שהאושר האמיתי הוא ב-כאן ובעכשיו.
ואני ממש מרגישה שהגיל חסר משמעות בעיני.
אני אסירת תודה על כך שחיי מלאים בשפע של אנשים נפלאים, אהבה ועשיה נפלאה,
על שיש עוד כל כך הרבה אפשרויות ליצור ולהגשים (כי אנחנו יוצרים את חיינו כל יום),
ועל שאני בסך הכל רק "ילדה קטנה" שהחלה את דרכה. 

לואיז היי הנפלאה, שחגגה השנה את שנתה ה-85 ,
סיפרה שמגיל 40 היא חוגגת את חייה כל יום.
היא ריפאה את עצמה ממחלה ממארת, בזכות זה שהבינה, לדבריה,
ש"החיים בעצם מאוד פשוטים. מה שאנחנו מאמינים לגבי עצמנו ולגבי החיים,
 הופך להיות אמיתי בחיינו". ובמילים פשוטות, אנחנו בוראים את המציאות שלנו.

בחרתי להביא כמה מהאמונות שלואיז היי יצרה לעצמה בחיים, שעבדו עבורה,
ושיכולים לעבוד עבור כולנו, אם רק נקשיב להן ונאמץ אותן.

אני ממליצה בחום לומר אותן כמנטרות יומיות (בבוקר ובערב) – וליצור לנו תודעה של
הגשמה, שיגשוג, שמחה ואהבה בחיים: 

"אני תמיד בטוח/ה"
"כל דבר שאני צריכ/ה לדעת, נגלה לי"
"כל דבר שאני צריכ/ה מגיע אלי בזמן, במרחב וברצף המושלמים עבורי"
"החיים הם שמחה ומלאים באהבה"
"אני משגשג/ת בכל מקום וכיון אליו אני פונה בחיים"
"אני מוכנ/ה להישתנות ולצמוח"
"הכל טוב בעולמי".

 

באהבה,
אירית

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מה דעתך? אני רוצה לשמוע אותך

תגובות